logo

פרופ' יואב ינון

מומחה בגניקולוגיה, מיילדות, אולטראסאונד והיריון בסיכון גבוה

סקירת מערכות, דיקורי מי שפיר, מעקבי היריון

הפחתות לא סלקטיביות

מדובר בדרך כלל בהפחתה של הריון שלישיה ומעלה להריון תאומים. הרציונל לבצע פעולה זו נובע מהסיכון הגבוה ללידה מוקדמת בהריון שלישיה ומתוך מטרה להקטין סיכון זה על ידי הפיכת הריון שלישיה להריון תאומים. חשוב לזכור שמעבר ללידה מוקדמת, הריון שלישיה כרוך גם בסיכון יתר לסיבוכי הריון אחרים בהשוואה לתאומים כולל יתר לחץ דם ורעלת הריון, סכרת הריונית, הפרדות שליה והאטה בצמיחה התוך רחמית של אחד או יותר מהעוברים (IUGR).

כ-90% מהנשים עם הריון שלישיה יילדו לפני המועד, גיל ההיריון הממוצע בלידה של הריון שלישיה הינו שבוע 32. כ-95% מהילודים בהריון שלישיה ייוולדו מתחת ל-2500 גרם וכ-35% ייוולדו מתחת ל-1500 גרם.

לטווח הארוך , הסיכון לילד שסובל משיתוק מוחין הינו גבוה יותר בהריון שלישיה בהשוואה להריון יחיד והריון תאומים: סיכון זה הינו 1.6-2.3 פר 1000 בהריונות יחיד, 7-12 ל-1000 בתאומים ו-28-45 פר 1000 בשלישיות.

הרציונל לבצע הפחתה נובע מהצורך להקטין את שיעור הסיבוכים הנ"ל . סיכום של מספר מחקרים שכלל יותר מ-2000 הריונות שלישיה שהופחתו לתאומים לעומת 600 הריונות שלישיה שלא הופחתו הראה הקטנה בשיעור לידות מוקדמות לפני שבוע 28 מ8.5% ל-3% ובשיעור לידות מוקדמות לפני שבוע 32 מ-20% ל-10%.

פרוצדורה זו מתבצעת בשבוע 12-13 לאחר ביצוע שקיפות עורפית. חשוב מאד לקבוע את סוג השלישייה טרם הפעולה כדי לשלול אפשרות של תאומים או אפילו שלישייה עם שליה משותפת (מונוכוריאלים). מקרים אלו הינם מורכבים יותר ולעיתים נדרשת בהם הפחתה על ידי צריבה של חבל הטבור.

הפרוצדורה מתבצעת בתנאים סטרילים, לאחר הזרקה של הרדמה מקומית לעור ותחת הנחיית אולטראסאונד. הסיכון הכרוך בה לאובדן ההיריון הינו 5%. ביצוע הפעולה בשלב מאוחר יותר של ההיריון מעלה את הסיכון לאובדן ההיריון ל-8%.

אם השקיפות עורפית תקינה עבור 3 העוברים, העובר שיופחת יהיה אחד מ-2 העוברים העליונים, וזה שהגישה אליו נוחה יותר. אם השקיפות של אחד העוברים איננה תקינה הוא יהיה העובר שיופחת. לאחר הפרוצדורה האישה מקבלת זריקת פרוגסטרון וכן טיפול אנטיביוטי למשך מספר ימים.

כאשר ישנו הריון שלישיה עם תאומים מונוכוריאלים בי אמניוטים (שליה משותפת) ההמלצה לרב היא להפחית את התאומים המונוכוריאלים בשל הסיכונים הפוטנציאלים הטמונים בתאומים מונוכוריאלים.

לעיתים בהריונות תאומים כאשר לאישה סיפור עבר של לידה מוקדמת או גורמי סיכון משמעותיים ללידה מקדמת (למשל רחם חד קרני או דו קרני) ההמלצה תהיה להפחית את התאומים לעובר אחד. במקרים כאלו בהם אמור להיוותר עובר אחד לאחר ההפחתה יש לשקול ביצוע סקירת מערכות או אפילו סיסי שליה טרם ההפחתה גם במחיר של דחיית הפעולה בשבוע-שבועיים.


הפחתות סלקטיביות

פעולה שמתבצעת לרב בהריון תאומים כאשר לאחד העוברים מום משמעותי או הפרעה כרומוזומלית שמחייבים הפסקת הריון. הסיכון לאובדן ההיריון בעקבות הפחתה סלקטיבית הינו 4-7.5% ובחלק מהסדרות סיכון זה הסתכם ב- 2% בלבד אם מדובר היה בהריון תאומים. כנראה שהסיכון להפלה או לידה מוקדמת עולה אם הפעולה מתבצעת אחרי שבוע 18 ואם העובר המופחת הוא העובר שקרוב לצוואר הרחם.

אם המום מתגלה קרוב לשבוע 24, לעיתים יש לשקול דחיית הפרוצדורה לשבוע 32 על מנת להימנע מלידה מוקדמת סביב שבוע 24 הכרוכה בפגות קיצונית. החיסרון של דחיית ההפחתה לשבוע 32 הוא האפשרות שתתפתח לידה מוקדמת טרם ביצוע הפרוצדורה.